<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ישמעאל בן פאבי</h1>
<h2>דף ה.</h2>
גרסינן בסדר יומא פרק אמר להם הממונה, תני רב הונא בר יהודה ואמרי לה רב שמואל בר יהודה, לאחר שכלתה עבודת ציבור כהן שעשתה לו אמו כתונת לובשה ועובד עבודת יחיד ובלבד שיסירנה בציבור. ופרכינן פשיטא. מהו דתימא ניחוש שמא לא ימסרנה יפה יפה קמ"ל. ועיין למטה בסדר אלעזר בן חרסום. ומסיק מעשה בישמעאל בן פאבי שעשתה לו אמו כתונת ממאה מנה ולבשה ועבד בה עבודת יחיד ומסרה לציבור. ובשקלים פרק התרומה [פ"ד ה"א], שומרי ספיחים בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. רבי יוסי אומר רצה מתנדב שומר חנם. אמרו לו אתה אומר שאין באין משל ציבור. והא מתניתא אייתי בשלהי בבא מציעא [קי"ח ע"א], ואיכא דמוקי לה דפלוגתייהו שמא לא ימסור יפה יפה.
ובתחילת הגמרא [שקלים פ"ד ה"א] מייתי ההיא דפרק אחרון דמסכת תעניות [כ"ח ע"א], זמן עצי הכהנים בשעה שעלו בני הגולה לא מצאו בלשכת הדיר עצים עמדו אלו והתנדבו משלהן ומסרום לציבור וכו'. עד עוד כהדא האשה שעשתה כתונת לבנה צריכה שתמסרם לציבור ואמר רבי אחא, (בר) [ר'] יוסי היא הרוצה מתנדב שומר חנם. ורבי יוסי בשם רבי אילא במה פליגי בגופו של קרבן, אבל במכשירי קרבן כולי עלמא מודו שמשתנה קרבן יחיד לקרבן ציבור. ותמידין [מנחות ס"ה ע"א] שהיו צדוקים אומרים שהיחיד מתנדב משום דכתיב תעשה לשון יחיד, וחכמים חולקים ואומרים תשמרו שיהו באים מתרומת הלשכה. נראה אם [רצה] יחיד למסור לציבור יפה דמן התורה מותר לקבל. דהאי דפליגי בגופו של קרבן משום שמא, אבל בודאי לא פליגי.
והא דגרסינן בפ"א דכריתות [ה' ע"א] המפטם את השמן ואת הקטורת למוסרו לציבור פטור, ומשמע אבל לכתחילה לא. משום דמצוה בשל ציבור יותר מבשל יחיד. ומקרא הוא דנפקא לן התם דכתיב לכם. לא תעשו לכם לכם הוא דלא תעשו, אבל למוסרה לציבור פטור ויליף שמן המשחה מקטורת כדאיתא התם. והאי דאיצטריך למילף משום דהוה אמינא כל מפטם קודם מסירה ליד גזבר ליחייב קמ"ל דאפילו פיטמה והדר מסר דפטר. והיינו דקתני "למוסרה" לציבור, ולא קתני "מסרה". דפשיטא דכל מה שיחיד מוסר לציבור דציבור הוא. דאי לא תימא הכי [היכי] מתמה תלמודא אהא ובלבד שימסרנה לציבור פשיטא, צריכא וצריכא אי בעלמא לא מהני. מיהו לפי מה שכתבתי למעלה מחיבור אחי דקתני דבבגדים הניקנים מתרומת הלישכה כשירה לעבודת ציבור, והניקחין מן היחיד אין כשרין אלא לעבודת יחיד, איצטריך קרא דקטורת. ותימה (דבתמיד) אפילו רבנן מודו [בתמיד] בעומר ובשתי הלחם (דאין) [דאם] מוסרין יפה יפה דכשרים אף לציבור. מיהו למסקנא דשמעתא דהתם [ב"מ קי"ח ע"ב] דטעמא משום בעלי זרועות וכו' מסקנא משמע דרבנן פליגי ואמרי מדבריך לדברינו אין תמידין ומוספין באין משל ציבור, משמע דתמידין ועומר ושתי הלחם הכל דין אחד להן, ואין סומכין על מסירת יחיד לעבודת הציבור, אלא בקטורת ושמן המשחה בלבד, משום דגלי בהו קרא לכם. וכמו שהירושלמי [שקלים פ"ד ה"א] מפרש שיש חילוק בין מכשירי קרבן לקרבן עצמו דהירושלמי אפילו בקרבן עצמו פליג רבי יוסי. ומשמע דהירושלמי במסירה פליגי דרבנן סברי [שמא] לא ימסרם יפה ורבי יוסי סבר המתנדב עינו טובה ומוסר בעין יפה יפה.
גרסינן בפ"א דר"ה [ז' ע"א] קרבנות ציבור הבאים באחד בניסן מצוה להביא מן החדש, ואם הביא מן הישן יצא אלא שחסר מצוה. ויחיד שהתנדבו משלו כשר ובלבד שימסרו לציבור. ומסיק דלא חיישינן שמא לא ימסרם יפה אלא ברור שמוסר בעין יפה. הרי כל קרבן שמוסר לציבור לא חיישי(נן) רבנן. ואי לאו הירושלמי דשקלים הייתי אומר דלא פליגי אלא בשומרי ספיחים בלבד דמשום דטרח בשמירה חיישי(נן) רבנן שמא לא ימסרם יפה, אבל כל דבר שאדם מוסר מדעתו וחפצו ברור שהתנדב ומסר בעין יפה. ובהקומץ רבה [מנחות כ"א ע"א] נמי מייתי ההיא דשקלים דבן בוכרין דכהן ששוקל אינו חוטא, משום דמייתי ומסר לציבור.
<h2>דף כח:</h2>
ישמעאל בן פאבי. היה מן הכהנים הגדולים שהיו צדיקים בבית שני. ושימש בכהונה עשר או אחת עשרה שנה כדאיתא בפ"א דסדר יומא [ט' ע"א]. ומפני שהיה צדיק גמור קורהו תלמידו של פינחס כדאיתא בפסחים בשלהי פרק מקום שנהגו [נ"ז ע"א] ובשלהי כריתות [כ"ח ע"א], פתחו שערים ראשיכם ויכנס ישמעאל בן פאבי. גרסינן בפרק טרף בקלפי [יומא ל"ט ע"א] י"ד שנה ששימש שמעון הצדיק בכהונה גדולה [היה הגורל עולה בימין] ולשון של זהורית מלבין ונר מערבי דולק ואש של מערכה מתגבר ועולה וכו'. כל אותן מדות טובות לא זזו כל ימי ששימש שמעון הצדיק בכהונה גדולה, דהיינו ארבעים שנה. מכאן ואילך פעמים היו ופעמים לא היו.
וי"ל שבימי ישמעאל בן פאבי ויוחנן כהן גדול עד שלא נעשה צדוקי ובימי רבי אליעזר בן חרסום ויוחנן בן נרבאי שהיה כמו כן צדיק גמור, שאף עליו צווחה עזרה שיכנס, היו סימנין הללו. אבל בשאר ימי הכהנים אע"פ שיהושע בן גמלא היה צדיק, כמו שכתבתי בסדר יהושע, כיון שעל ידי שוחד נכנס לכהונה גדולה כדאיתא בפרק הבא על יבמתו [יבמות ס"א ע"א] דמרתא בת בייתוס עיילא ליה לינאי מלכא תרקבי דדינרי עד דאוקי ליהושע בן גמלא בכהנא רברבא, אין זה מן המובחר. ועיין למעלה בסדר יהושע בן גמלא, שכתבתי כמו כן שם מעשים מישמעאל בן פאבי שעשה שתי פרות. הכל כמו שכתבתי למעלה.
ורבי ישמעאל בן אלישע שהיה צדיק גמור שראה השכינה כמו שכתבתי למעלה. ונראה דהוא היה בסוף בזמן החורבן, וגרסינן התם בפרק טרף בקלפי [יומא ל"ט ע"ב] (שארבע עשרה) [ארבעים] שנה קודם החורבן לא היה הגורל עולה בימין כלל ולא היה לשון של זהורית מלבין. לא מעון וחטא הכהנים, אלא עון הדור גרם שכבר נתרבה השנאה והתחרות בירושלים לאין מרפא. ובספר יוסף בן גוריון [פע"ט] כתוב כי שמעון ראש הפריצים הרג את ענני הכהן הגדול איש חסיד. וי"ל כיון שעל ידי שוחד [היו] דוחין אלו את אלו, אף הצדיקים היו נידחין וכמה היו בדור אחד שעברו מכהונה גדולה על ידי אלמות ושוחד.
